מאמרי הזוה"ק פרשת קדושים

ב אייר תשפ"ה | 30/04/2025 | 20:38

פרשת קדושים היא כלל התורה כולה

פרשת קדושים כוללת את כל התורה כולה והיא חותם האמת של הטבעת ונתחדשו בה סודות עליונים, ועל כן כשהיו החכמים מגיעים לפרשה זו היו שמחים

קדושים דף פא ע"א

תָּאנֵי רִבִּי אַבָּא, פָּרַשְׁתָּא דָא, כְּלָלָא דְּאוֹרָיְיתָא הִיא פרשה זו קדושים תהיו היא כלל כל התורה, כי בה כלולות רוב מצוות התורה כפרש"י מלמד שנאמרה פרשה זו "בהקהל" מפני שרוב גופי התורה תלויין בה, וְחוֹתָמָא דְקוּשְׁטָא דְגוּשְׁפַּנְקָא הִיא והיא חותם האמת של הטבעת, ר"ל שפרשה זו שכוללת רוב מצוות התורה שבכתב, שהיא סוד ז"א הנקרא חותם אמת, ואי אפשר להבינה אלא על ידי התורה שבעל פה שהיא סוד המלכות הנקראת טבעת, כי היא כוללת את כל התורה שבכתב שהיא תורת אמת. בְּפָרַשְׁתָּא דָא אִתְחַדָּשׁוּ רָזִין עִלָּאִין דְּאוֹרָיְיתָא בפרשה זו נתחדשו בה סודות עליונים של התורה, דהיינו, בְּעֶשֶׂר אֲמִירָן בסודות של עשרת הדברות מצד החכמה, וְגִזְרִין וגזרות מצד הת"ת דבינה וְעוֹנְשִׁין מצד הגבורה דבינה, וּפִקּוּדִין עִלָּאִין ומצוות עליונות מצד החסד דבינה, דְּכַד מָטַאן חַבְרַיָּיא לְפָרַשְׁתָּא דָּא, הֲווֹ חָדַאן וכשהגיעו החברים לפרשה זו היו שמחים, כי יש בה מצוות על הקדושה שעל ידה זוכה האדם לתורה ולמצוות, וגם מחמת כללות התורה שבה וסודות המרובות שבה.

מי שנשמר מעריות ודאי שנוצר בקדושה

אָמַר רִבִּי אַבָּא, מַאי טַעְמָא פָּרַשְׁתָּא דַעֲרָיוֹת, וּפָרַשְׁתָּא דִּקְדוֹשִׁים תִּהְיוּ, סְמוּכִין דָּא לְדָא מהו הטעם שפרשת עריות שבסוף פרשת אחרי, ופרשת קדושים תהיו, סמוכות זו לזו. אֶלָּא הֲכִי תַּאנָא והשיב, אלא כך למדנו, כָּל מַאן דְּאִסְתַּמַּר מֵאִלֵּין עֶרְיָין, בִּקְדוּשָּׁה אִתְעַבִּיד וַדַּאי כל מי ששומר עצמו מאלו העריות ביותר, עד ששומר את עיניו מלהסתכל על אשה האסורה לו, ודאי שנעשה ונולד בקדושה, על ידי שהוריו קדשו עצמם, ונזהרו להתנהג בצניעות, ולא הרהרו ח"ו הרהורים רעים. וְכָל שֶׁכֵּן אִי אִתְקַדַּשׁ בִּקְדוּשָּׁה דְמָארֵיהּ וכל שכן אם אביו קידש עצמו בקדושת קונו שאז יש יחוד זו"ן, ודאי שהולד יהיה קדוש, כי אז הזמן להמשיך נשמה קדושה מזו"ן דאצילות.

ענין התפילין

על ידי שאדם מקיים המצוות כתפילין וקדושה נקרא "אחד" ובזה משרה את הקב"ה שנקרא "אחד" עליו

קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ, רִבִּי אַבָּא פָּתַח, רבי אבא הקדים לפרש מש"כ (שמואל ב' ז, כג) וּמִי כְּעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ פירוש שאין עם שידמה לישראל להיות גוי מיוחד להקב"ה, ואמר, תָּא חֲזֵי, בְּכָל עַמִּין דְּעָלְמָא, לָא אִתְרָעֵי בְּהוּ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בַּר בְּיִשְׂרָאֵל בִּלְחוֹדַיְיהוּ בא וראה, כי בכל האומות שבעולם לא בחר הקב"ה, אלא בישראל לבדם, וְעָבַד לוֹן עַמָּא יְחִידָאָה בְּעָלְמָא, וְקָרָא לוֹן גּוֹי אֶחָד כִּשְׁמֵיהּ ועשה אותם עם יחיד בעולם, וקרא אותם גוי אחד, כפי ששמו הוא אחד. וְאַעְטַר לוֹן בְּכַמָּה עִטְרִין וְכַמָּה פִּקּוּדִין, לְאִתְעַטְּרָא בְּהוּ ועטר אותם בכמה עטרות על ידי לימוד התורה, ונתן להם כמה מצוות להתעטר בהם, כי ישנן מצוות שיש בהן רמז ליחוד קב"ה ושכינתיה, שעל ידי קיומן ממשיך האדם על עצמו עטרות שהן הארות המוחין של זו"ן. וְעַל דָּא, תְּפִילִּין דְּרֵישָׁא וּתְפִילִּין דִּדְרוֹעָא ועל כן נתן הקב"ה לישראל מצות תפילין של ראש שרומזת על ז"א, ומצות תפילין של יד הרומזת למלכות, לְאִתְעַטְּרָא בְּהוּ בַּר נָשׁ כְּגַוְונָא דִלְעֵילָּא להתעטר בהם האדם בהארת המוחין כעין זו"ן של מעלה. וּלְאִשְׁתַּכְּחָא חַד שָׁלִים בְּכֹלָּא ועל ידי זה יהיה האדם בשלימות אחת בכל חלקי נשמתו כעין של מעלה.

וּבְהַהִיא שָׁעֲתָא דְאִתְעַטַּר בְּהוּ בַּר נָשׁ, וְאִתְקַדַּשׁ בְּהוּ, אִתְעַבִּיד שָׁלִים, וְאִקְּרֵי אֶחָד ובאותה שעה שהאדם מתעטר בתפילין ומתקדש בהם, נעשה שלם ונקרא אחד כעין זו"ן, דְּאֶחָד לָא אִקְּרֵי אֶלָּא כַּד אִיהוּ שָׁלִים כי אין האדם נקרא אחד אלא כשהוא שלם בבחינת זכר ונקבה. וּמַאן דְּפָגִים, לָא אִקְּרֵי אֶחָד ומי שהוא פוגם על ידי שסח בין תפילין של יד לתפילין של ראש, וכן הסח שיחה בטילה בין תפלת הלחש לחזרת הש"ץ וכיוצא בשאר דברים הפוגמים את המצוה הרומזת על היחוד, לא נקרא אחד, וכן מי שלא נשא אשה אינו נקרא אחד ושלם אלא פלג גופא. וְעַל דָּא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִקְּרֵי אֶחָד, בִּשְׁלִימוּ דְכֹלָא ועל כן הקב"ה שהוא ז"א נקרא אחד-בשלימות כל המוחין של או"א, בִּשְׁלִימוּ דְאַבָּהָן בשלימות האבות כלומר שעל ידי התפשטות המוחין נשלמים בו ג' קוי חג"ת, בִּשְׁלִימוּ דִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל ובשלימות כנסת ישראל שהיא המלכות המתחברת עמו, ועי"ז נעשים אח"ד, כי הקב"ה סוד ז"א שהוא סוד א"ח דאחד, והמלכות היא סוד ד' דאחד.

וְאֵימָתַי אִקְּרֵי בַּר נָשׁ אֶחָד ומתי נקרא האדם אחד, בְּשָׁעֲתָא דְאִשְׁתַּכַּח דְּכָר וְנוּקְבָּא בשעה שהוא נמצא יחד זכר ונקבה, וְאִתְקַדַּשׁ בִּקְדוּשָּׁה (ס"א בְעִטְרִין) עִלָּאָה ומתקדש בקדושה עליונה, וְאִתְכַּוֵּון לְאִתְקַדְּשָׁא ומתכוון להתקדש, ואז יקרא גם הוא אחד, וכמו כן בתפלין, אין האדם נקרא אחד מצד התפלין עצמן, אלא מצד שיתקדש האדם על ידי הכונה הנכונה, וכן על ידי כל דבר שיגרום קדושה עליונה, יקרא האדם על ידו "אחד".

מביא מעשה שהיה עצירת גשמים ובאו אצל ר"ש לבקש על זה ואמר להם שאין עצירת גשמים אלא בזמן שאין יחוד בעולמות ומביא דרוש על זה

קדושים דף נט ע"ב

תַּנְיָא, אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, זִמְנָא חֲדָא הָוָה צְרִיכָא עָלְמָא לְמִטְרָא למדנו, אמר רבי יוסי, פעם אחת היה צריך העולם לגשם, אָתוּ לְקַמֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן (ס"א אָזְלוּ לְגַבֵּיהּ), רִבִּי יֵיסָא וְרִבִּי חִזְקִיָּה וּשְׁאָר חַבְרַיָּיא באו לפני רשב"י רבי יוסי ורבי חזקיה ושאר החברים לבקש על הגשם. אַשְׁכָּחוּהוּ דְּהָוָה אָזִיל לְמֶחֱמֵי, לְרִבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר, הוּא וְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ מצאו אותו שהיה הולך לראות את רבי פנחס בן יאיר הוא ור"א בנו. כֵּיוָן דְּחָמָא לוֹן, פָּתַח וְאָמַר, כיון שראה אותם פתח פיו לפרש את הפסוק (תהלים קלג, א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד. מַאי שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד מה פירוש שבת אחים גם יחד. ומפרש כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר כמו שנאמר על הכרובים (שמות כה, כ), וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו, בְּשָׁעֲתָא דְּהָווּ חַד בְּחַד מַשְׁגִּיחִין אַנְפִּין בְּאַנְפִּין כְּתִיב, מַה טוֹב וּמַה נָּעִים, בשעה שהפרצופים העליונים של זו"ן מסתכלים זה בזה ומאירים זה לזה פנים בפנים, נאמר ע"ז הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, כי ז"א חסד ונוק' מצד הגבורה, ואז החסד והגבורה שהם ז"א ונוק' הנקראים אחים, הם שבת אחים, ויש שמחה ואחדות בעולמות ויורד שפע לעולם.

וְהַשְׁתָּא חָמֵינָא, דְּאַתּוּן אָתֵיתוּן, עַל דִּדְכוּרָא לָא שָׁרְיָא בְּנוּקְבָּא וכעת אני רואה שאתם באתם אלי על זה שהזכר ז"א לא שורה יחד עם הנוק' ולכן לא יורד גשם. אָמַר, אִי לְדָא אָתִיתוּן גַּבַּאי, תִּיבוּ אמר להם, אם לזה באתם אצלי, אתם יכולים לחזור. דְּהַאי יוֹמָא אִסְתַּכַּלְנָא, דְּיִתְהַדַּר כֹּלָּא לְמִשְׁרֵי אַנְפִּין בְּאַנְפִּין שהרי ביום הזה הסתכלתי ברוה"ק וראיתי שיחזרו כל הפרצופים לשרות ולהיות יחד פנים בפנים ויש יחוד ושמחה ואחדות בעולמות ויורד שפע. וְאִי לְאוֹרָיְיתָא אָתֵיתוּן, שָׁרוּ גַּבַּאי ואם ללמוד תורה באתם אלי, תשארו אצלי ללמוד. אָמְרוּ לֵיהּ, לְכֹלָּא קָא אָתֵינָא לְגַבֵּי דְּמֹר אמרו לו לרשב"י, להכל באנו אצל כבוד מו"ר. יִשְׁתַּמִּיט חַד מִינָּן, לְבַשְּׂרָא לַאֲחַנָא שְׁאָר חַבְרַיָּיא, וַאַנַּן נֵתִיב לְקַמֵּיהּ דְּמֹר ילך אחד מאיתנו לבשר לאחינו שאר החברים שזו"ן פב"פ וכבר ירד גשם, ואנחנו נשב לפני כבודו ללמוד.

בעסק התורה לשם שמים ובאחדות נכללת השכינה וזוכים לדברים הרבה

דָּבָר אַחֵר פירוש אחר. הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָעִים וְגוֹ'. אִלֵּין אִינּוּן חַבְרַיָּיא, בְּשָׁעֲתָא דְּאִינּוּן יָתְבִין כַּחֲדָא, וְלָא מִתְפָּרְשָׁן דָּא מִן דָּא הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים אינו חוזר על זו"ן, אלא על אלו החברים בשעה שהם יושבים כאחד באהבה ולא נפרדים זה מזה, אלא לומדים התורה באחדות. בְּקַדְמִיתָא אִתְחַזוּן גּוּבְרֵי מַגִּיחֵי קְרָבָא, דְּבָעוּ לְקָטְלָא דָּא לְדָא שבתחילה נראים כאנשים לוחמי מלחמה שרוצים להרוג זה לזה. לְבָתָר, אִתְהַדַּרוּ בִּרְחִימוּתָא דְּאַחְוָה ולבסוף חוזרים להיות באהבה של אחדות וכמבואר בגמ' קידושין (דף ל.). קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַהוּ אוֹמֵר הקב"ה מה אומר עליהם, הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד, גַּם, לְאַכְלָלָא עִמְּהוֹן שְׁכִינְתָּא מילת גם, באה לכלול עמהם השכינה, כי ג"ם יח"ד גימ' אדנ"י. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָצִית לְמִלּוּלַיְיהוּ והקב"ה מקשיב לדברי תורתם, וְנִיחָא לֵיהּ וְחָדֵי בְּהוּ ויש לו נחת מהם ושמח בהם. הָדָא הוּא דִכְתִיב זהו שכתוב, (מלאכי ג, טז) אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְהֹוָה אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב יְהֹוָה וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו וְגוֹ'.

וְאַתּוּן חַבְרַיָּיא דְּהֲכָא, כְּמָה דְּהָוֵיתוּן בַּחֲבִיבוּתָא בִּרְחִימוּתָא, מִקַּדְמַת דָּנָא ואומר להם הרשב"י, ואתם החברים שבכאן כמו שהייתם בחביבות ובאהבה מלפני זה, הֲכִי נַמֵּי, מִכָּאן וּלְהָלְאָה לָא תִּתְפָּרְשׁוּן דָּא מִן דָּא כמו כן מכאן ולהלאה לא תתפרדו זה מזה, עַד דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָדֵי עִמָּכוֹן, וְיִקְרֵי עֲלַיְיכוּ שְׁלָם עד שהקב"ה ישמח עמכם ויקרא עליכם שלום . וְיִשְׁתַּכַּח בְּגִינֵיכוֹן שְׁלָמָא בְּעָלְמָא. וימצא בזכותכם שלום בעולם. הָדָא הוּא דִכְתִיב, זה הוא שכתוב (תהלים קכב, ח) לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ.

אָזְלוּ. עַד דְּהָווּ אָזְלֵי הלכו. עד שהיו הולכים, מָטוּ לְבֵי הגיעו לביתו של רִבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר. נָפַק רִבִּי פִּנְחָס, וְנַשְּׁקֵיהּ יצא רבי פנחס ונשק לרשב"י. אָמַר, זָכֵינָא לְנַשְּׁקָא שְׁכִינְתָּא אמר רבי פנחס, זכיתי לנשק את השכינה. זַכָּאָה חוּלָקִי אשרי חלקי. אַתְקִין לְהוּ טִיקְלֵי דְּעַרְסֵי, קַפְטוּרֵי דְּקִילְטָא התקין להם מיטות מכובדות העשויות מחבלים וקשרים. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, אוֹרָיְיתָא לָא בָּעֵי הֲכִי אמר רשב"י התורה לא רוצה את התענוגות האלה, אַעְבָר לְהוֹן וִיתִיבוּ העביר אותם מהם ר' פנחס וישבו. אָמַר רִבִּי פִּנְחָס, עַד לָא נֵיכוּל, נִשְׁמַע מִמָּארֵיהּ דְּאוֹרָיְיתָא מִלָּה טרם שנאכל, נשמע מבעלי התורה דבר תורה, דְּהָא רִבִּי שִׁמְעוֹן כָּל מִלּוֹי בְּאִתְגַּלְיָיא אִינּוּן שהרי אצל רשב"י כל הדברים בגילוי הם, אִיהוּ גֻּבְרָא דְּלָא דָּחִיל מֵעֵילָּא וְתַתָּא הוא איש שלא מפחד ממעלה ומטה, לְמֵימַר לוֹן לומר להם, לָא דָּחִיל מֵעֵילָּא, דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִסְתַּכַּם (דף ס' ע"א) בֵּיהּ לא מפחד מהעליונים, שהרי הקב"ה הסכים אתו, לָא דָּחִיל מִתַּתָּא, כְּאַרְיֵה דְּלָא דָּחִיל מִבְּנֵי עָנָא לא מפחד ממטה, כמו אריה שלא מפחד מבני צאן.

כשעוסקים בתורה צריכים להיות באחדות גמורה ובאהבה ובזה עושים מיתוק לכל העולמות

כי תשא דף קצ ע"ב

כַּד אָתוּ לְקַמֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן כאשר באו ר' יוסי ור' חייא לפני רשב"י, חָמָא בְּאַנְפַּיְיהוּ סִימָן ראה בפניהם סימן שהם עוסקים במעלת אהבת הקב"ה לעם ישראל וכמה הם חשובים בעיניו, וע"י שעסקו אותם החכמים בענין זה, נעשה רעש ושמחה בעולמות העליונים. ולכן אָמַר, עוּלוּ בְּנֵי קַדִּישִׁין אמר להם, בואו בנים קדושים של הקב"ה, עוּלוּ רְחִימִין דְּמַלְכָּא בואו האהובים של המלך, עוּלוּ רְחִימִין דִּילִי בואו האהובים שלי, עוּלוּ רְחִימִין אִלֵּין בְּאִלֵּין בואו האהובים אלה על אלה.

דְּאָמַר רִבִּי אַבָּא, כָּל אִלֵּין חַבְרַיָּיא דְּלָא רְחִימִין אִלֵּין לְאִלֵּין שכבר אמר רבי אבא אלה החברים שאינם אוהבים אלו את אלו, אִסְתַּלָּקוּ מֵעָלְמָא עַד לָא מָטָא זִמְנַיְיהוּ מסתלקים ב"מ מן העולם עד שלא מגיע זמנם, כמו שקרה עם תלמידי ר"ע, שהיתה עיניהם צרה בתורת חבריהם שלא ללמדם, ולכן מתו כ"ד אלף תלמידים צעירים. אבל ר"ש תיקן הכל וקיבל מה שאמר לו רבו. ולכן, כָּל חַבְרַיָּיא בְּיוֹמוֹי דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן כל החברים בימיו של רשב"י, רְחִימוּ דְּנַפְשָׁא וְרוּחָא הָוָה בֵּינַיְיהוּ אהבת נפש ורוח הייתה ביניהם, וּבְגִין כָּךְ, בְּדָרָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּאִתְגַּלְיָיא הָוָה ובשביל כך, בדורו של רשב"י היה לימוד סודות התורה בגלוי, דְּהָוָה אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, כָּל חַבְרַיָּיא דְּלָא רָחֲמִין אִלֵּין לְאִלֵּין, גָּרְמִין דְּלָא לֵיהַךְ בְּאֹרַח מֵישַׁר שהיה אומר רשב"י כל החברים שאינם אוהבים אלה את אלה גורמים שלא ילכו בדרך הישר, מכיון שאין להם סייעתא דשמיא, והשכינה לא שוכנת בתוכם, כי רק כאשר יש ואהבת לרעך כמוך, רק אז אני ה' שוכן בתוכם. וְעוֹד דְּעָבְדִין פְּגִימוּ בָּהּ, דְּהָא אוֹרָיְיתָא רְחִימוּ וְאַחְוָה וּקְשׁוֹט אִית בָּהּ ועוד שעושים פגם בשכינה שהרי התורה כולה יש בה "אהבה" מצד החסד "ואחוה" מצד הגבורה "ואמת" מצד הת"ת. אַבְרָהָם רָחִים לְיִצְחָק, יִצְחָק לְאַבְרָהָם, מִתְחַבְּקָן דָּא בְּדָא אברהם שהוא בחסד אהב את יצחק שהוא בגבורה, ויצחק שבגבורה נתן לאברהם שבחסד, וכל אחד נתן ע"י זה את אהבתו לשני דהיינו את מדתו שלו, והיו מתחבקים זה בזה ואוהבים זה לזה אע"פ שהם ב' ניגודים וע"י זה היה מיתוק וזיווג בין המידות, יַעֲקֹב תַּרְוַויְיהוּ אֲחִידָן בֵּיהּ, בִּרְחִימוּ וּבְאַחֲוָה, יָהֲבִין רוּחַיְיהוּ דָּא בְּדָא יעקב שהוא בת"ת-שניהם חסד וגבורה אחוזים בו באהבה ובאחוה, ונותנים רוחם זה בזה ונעשה התכללות המידות ומיתוק הדינים. חַבְרַיָּיא כְּהַהוּא דּוּגְמָא אִצְטָרִיכוּ החברים שהם עוסקים בתורה שבע"פ בשכינה הקדושה, שם העיקר הוא, האהבה והאחוה. וצריכים להיות כמו אותה דוגמא של האבות, וְלָא לְמֶעֱבַד פְּגִימוּ ולא לעשות ח"ו פגם בשכינה ע"י פירוד הלבבות.

כֵּיוָן דְּחָמָא סִימָן בְּאַנְפַּיְיהוּ כיון שראה את הסימן בפניהם שהם היו עסוקים באהבת הקב"ה לעם ישראל, וְאָמַר לוֹן הָכִי ואמר להם כדלעיל. אָמְרוּ לֵיהּ וַדַּאי רוּחַ נְבוּאָה שָׁרָא עַל בּוּצִינָא קַדִּישָׁא אמרו לו, בודאי רוח נבואה שורה על המנורה הקדושה, וְהָכִי אִצְטָרִיךְ לָן לְמִנְדַּע וכך צריך לנו לדעת ולעשות.